ההורות היום

במהלך 20 השנים בהם אני עובדת כגננת, נפגשתי עם מאות ילדים ומשפחות. בכל השנים נוצר קשר קרוב וחם עם הילדים ועם הוריהם. יצא לי לחוות את השתנות ההורים והתפיסה החינוכית הרווחת לאורך השנים. בשנים האחרונות אני חווה אצל יותר ויותר הורים, קושי לייצר גבולות בריאים עבור ילדיהם. הרבה יותר הורים מבעבר מתמודדים עם התקפי זעם קיצוניים ותכופים, עם ילדים שלא מסכימים ללכת לישון וכל עניין ההשכבה הופך לסיוט עבור ההורה והילד. אני מאמינה שלמרות התפיסה הרווחת ש"הילדים של היום הם לא הילדים של פעם" האמת היא שההורים של היום הם לא ההורים של פעם. 

רובנו, כשאנחנו חושבים על הורים של פעם, אנחנו חושבים על ההורים שלנו. ההורים שלנו שילדו אותנו כשהיו צעירים מאיתנו בהרבה. לא היתה מודעות לכל הגישות שמציפות אותנו היום. ההורים של היום, מוצפים בכל כך הרבה אינפורמציה, גיל ההולדה עלה. יש להורים של היום מוטיבציה ללמוד ולגבש עמדה חינוכית אפילו בטרם נולדו הילדים. ורובם חושבים ומצהירים : אני לא אהיה כמו ההורה שלי, כי גם כאן, גיל ההולדה המאוחר נותן שהות להעמיק ביחסים עם ההורים שלנו, ולכולנו יש ביקורת על ההורים שלנו. אבל הם, בניגוד אלינו, עשו את מה שאמר להם הלב ומה שהכירו מהאמהות שלהם. וכן, נתנו דרור לאינסטינקט. האינסטינקט ההורי שאנחנו, מרוב תיאוריות וכוונות טובות, שכחנו להקשיב לו.