להיות אחות גדולה. המבט בעיניים של אמא.

אמא: כל פעם שנכנסים לגן של הקטנה, זה מתחיל. נדחפת. לא נותנת לי לגשת. משתוללת. צועקת. התחלתי לעשות לה הכנות לפני הכניסה לגן. לא עוזר! 
אחות גדולה: בפעם הראשונה שראיתי את כל הרוך הזה. ההתפעלות, התשוקה של אמא לאחותי הקטנה, הרגשתי נטושה. זה תמיד היה המבט של אמא אלי...ועכשיו אחותי מקבלת אותו...הרגשתי הכי לבד בעולם. באותו רגע ידעתי.  אעשה הכל כדי לא להרגיש כך שוב.

אחרי שהקשבנו לליבה של האחות הגדולה הבנו את הצורך שלה. הצורך העמוק, הלגיטימי כל כך. מהמקום החומל והמכיל הזה, יגיע השינוי.
אנחנו פחות כועסים, פחות טעונים ויכולים לפעול.
במקרה הזה, הפעולה הייתה לתת לאחות הגדולה תפקיד חשוב ואחראי בשעת האיסוף. היא התבקשה לגשת בכל יום למגירה של אחותה ולספור כמה טיטולים נשארו. כך גם קיבלה האחות חיזוק ליכולות המופלאות שלה לעזור וגם ניתנו לאם כמה שניות לתת את עצמה כמה שניות למפגש עם הקטנה, בלי יסורי מצפון.