"הילד הזה יודע מה הוא רוצה מהיום שנולד"

גישה רווחת בהורות של היום דוגלת בכך שהילד יודע. יותר ויותר הורים שאני פוגשת מתארים את ילדם כמישהו ש"מהיום הראשון  ידע מה הוא רוצה". בדרך כלל האמירה הזו מגיעה כהסבר לחוסר האונים של ההורה מול התנהגות לא מקובלת של הילד. חשש לשים לו גבול. ילדים כאלה, שמגיל כלום "ידעו בעצמם מה טוב להם" לרוב יהיו ילדים שיתקשו ללכת לישון, שירבו בהתקפי זעם בעיקר סביב גיל שנתיים, שיתקשו לקבל מרות במסגרת החינוכית ולעיתים יתקשו ליצור קשרים חברתיים בריאים עם ילדים אחרים. ילד זקוק למבוגר אחראי ורציני שתמיד ידע טוב ממנו מה טוב בשבילו. ילד זקוק להורה. כזה שיורה לו את הדרך. שיכוון ויתמוך ולפעמים גם יבחר עבורו. ההורה, עבור ילדו חייב להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו. מישהו שבהגנה הזאת ייתן לבנו להיות ילד. בלי דאגות. שיכול להיות פנוי ורגוע וללמוד את העולם בקצב הנכון לו.