להיות איתו כשקשה

מתוך הרצון לגרום לילד שלנו להיות מאושר, כל הזמן, אנחנו חדורי מטרה לפתור לו את הבעיות או להסביר לו הגיונית למה אי אפשר. מנסים שיחווה מינימום תסכול. 
לפעמים, להיות איתו רק בהקשבה והזדהות לרגשות שלו באותו רגע, זה כל מה שהוא צריך כדי למצוא בעצמו את הפיתרון. או להבין בעצמו למה אי אפשר. 
אנחנו דור שרגיל למצוא מיד פיתרון לכל בעיה. אבל לב כואב צריך לפעמים רק זמן..ושמישהו יחזיק לו את היד במקום הלא נעים הזה. שלא יהיה שם לבד.
לא לפחד לראות את הילד שלנו עצוב, מתוסכל. אם אנחנו, ההורים, לא נצליח להיות איתו כשקשה - מי יוכל?